<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן קל"ו</h1>
<h2>דף פז.</h2>
מעשה באשה שהפקידה טבעת לבתו של רבי הקטנה ונאבדה הימנה, אמר רבי בדין הוא שאין לי ליפרע אבידת בתי הקטנה, דאמרינן נשים ועבדים וקטנים פגיעתן רעה שאם הזיקו אין משלמין אפילו לאחר שגדלו ואחרים שהזיקו בהן חייבין, אלא הואיל וחייבין על ידי בני ביתי ניזוקה, אפרע לה דמי הטבעת ולא יותר שאם היתה שוה ששים זוז ובעלים מעלין אותו בדמים, אפילו הוא הפקידה ביד עצמי, אין לה אלא דמיו בלבד.
